מלצרות במיאמי

אני זוכרת בדיוק איך הייתי לפני שטסתי, חיילת משוחררת אבודה, עובדת בכל מיני עבודות מזדמנות ולא בדיוק יודעת מה אני רוצה מעצמי... עד שיום אחד נשבר לי ! "אני עוזבת את הארץ הזאת" צעקתי לאמא שלי. "אני נוסעת לעבוד בחו"ל" ... השאלה היא לאן?

לאן לנסוע?


מכל הסיפור של עבודה בחו"ל - ה"לאן" הייתה ההחלטה הכי קלה - לפלורידה! למה לפלורידה ? זוהי ארץ השמש, תמיד נעים שם, כבר הייתי שם בעבר, יש לי שם משפחה (דבר שתמיד לא מזיק שיש בחו"ל) והיה לי כרטיס טיסה שמחירו הסתכם ב 37$ דרך הנוסע המתמיד (פרסומת סמויה לאל-על)... החלטתי לנסוע בלי לחשוב יותר מדי, ארזתי מזוודה בלי לדעת עדיין במה אני הולכת לעבוד בארה"ב, אולי בכלל אני אחליט ללמוד שם בסוף? מה שבטוח- הייתי חייבת שינוי. כעבור מספר שבועות נחתתי במיאמי המקסימה ונסעתי כחצי שעה לדודים שלי שגרים בהוליווד. (ולא, זאת לא הוליווד של המפורסמים, יש גם "הוליווד" בפלורידה מסתבר). "הוליווד" בפלורידה היא עיר עם הרבה מאוד ישראלים ויהודים. יש שם המון מסעדות ישראליות, מיני מרקטים עם מוצרים מישראל (אפילו במבה) והיא מאוד קרובה למיאמי. ביום יומיים הראשונים פשוט התרגלתי לשעון, לא עשיתי הרבה, רק הייתי מאושרת מזה שאני פה בפלורידה.

מה עושים עכשיו?


אחרי יומיים של רביצה על הספה התחיל להיות לי לא נעים מקרובי המשפחה, אז החלטתי להתחיל לחפש עבודה. דודים שלי ניסו לברר לי על בייביסיטר לכל מיני חברים שלהם ואני במקביל התחלתי לבדוק בכל מיני אתרים באינטרנט. נתקלתי בכל מיני מודעות על חנויות, קניונים וכל מיני עבודות אחרות בארה"ב, גם בעיתונים המקומיים. ומה לעשות - אני בחורה מאוד מפונקת (לפעמים צריך להכיר בעובדות) ולא התאים לי לעבוד המון שעות, הרי הגעתי בשביל השינוי והחוויה של משהו אחר במדינה אחרת וממש לא בשביל הכסף... פתאום נתקלתי במודעה שמצאה חן בעיני: "דפי אסף - רק חמישה ימים בשבוע, חבר´ה טובים, תנאים טובים, עבודה עם הקהילה היהודית" נשמע טוב! התקשרתי והשיחה הלכה כדלקמן: "שלום אני מתעניינת לגבי העבודה" "בת כמה את?" "21" "את מוכנה לעבוד קשה מאוד?" "אשמח לדעת עוד על העבודה, מה זה דפי אסף?" "דפי אסף זה כמו דפי זהב של הקהילה היהודית ועכשיו התחלנו גם בפלורידה. העבודה היא חמישה ימים בשבוע, כסף טוב! האם את מסוגלת למכור ?" "אני מאמינה שכן" "טוב אני מזמן אותך לראיון אצלי ב....(כאן הוא נתן כתובת מסוימת)" "רגע אני ארשום" "את מאוד איטית את יודעת?" "פעם ראשונה שאומרים לי את זה אבל בסדר" "טוב אז תגיעי" וכמובן שאל הבחור הלא נחמד הזה לא הגעתי בסופו של דבר. התקשרתי לעוד כמה מקומות אבל עדיין לא מצאתי את עצמי... עברו להם כמה ימים נוספים והכרתי בחורה ישראלית - קראו לה רוני (הכרתי אותה שם דרך מישהו שמכיר מישהו אחר, אתם יודעים איך זה - ישראלים...). עם הזמן הפכנו להיות חברות טובות לאורך כל התקופה. היא גרה שם והיא אמרה לי שהיא עובדת בפאב אירי שנמצא ממש ליד האיזור בו היא גרה (ב "DEERFIELD BECH"). שאלתי איך המקום והיא אמרה מיד שהכסף ממש לא משהו, אבל האנשים ממש חמודים. אחרי כמה ימים הגיע חג ה-Halloween המסורתי ובאותו פאב קיימו מסיבה ענקית - אז הלכנו. רוני הכירה לי את המנהלים והציגה אותי בפניהם. שאלתי אם במקרה הם צריכים עובדים, שאלו אותי אם יש לי ניסיון במלצרות וככה בערך התחלתי לעבוד במקום. את האווירה במקום קשה להסביר. מוזיקה טובה, אלכוהול ולקוחות נחמדים מכל הסוגים. הרווחתי 2.5$ בסיס + טיפים. המשמרות הן של שש שעות כך שאני יכולה לבלות הרבה, בדיוק כמו שרציתי לפני. אמנם למי שגר באזור ומשלם הוצאות שכר דירה ומזון קשה מאוד לחסוך משהו מכל הסיפור, אבל שוב, אני פה בשביל החוויה ובאיזור של הפאב הייתי הישראלית היחידה, אז אני גם הכי מעניינת- אין מה לעשות זה כיף לקבל תשומת לב, ושקרן מי שיגיד שלא...

מתחילים לעבוד...


עם תחילת העבודה הגיעה הפעם הראשונה שהייתי צריכה להגיד ללקוחות מהם ה- Today´s specials. הייתי חייבת לדבר באנגלית, מעבר ל ok, do you want to order. ואז שמעו את המבטא שלי ואפילו קצת גמגמתי. עמדתי שם עם המלצרית שלימדה אותי, מול הלקוחות, חסרת אונים והתחלתי להקריא את המיוחדים. (עד שהפסקתי לעבוד שם תמיד הקראתי מהדף, אף פעם לא זכרתי את זה בעל פה). למזלי הלקוחות היו ממש חמודים והם ראו שאני מתקשה ואמרו לי לקחת את הזמן, שהם לא לחוצים ושהכל בסדר. מזל שהאמריקאים מנומסים ! תהליך ההתלמדות עבר בהצלחה. עם הזמן עבדתי ממש קשה על המבטא שלי ואחרי חודש כבר לא היה לי מבטא כמעט בכלל. שאלתי את העובדים על כל מילה שהיה לי קשה לבטא. כולם היו מאוד סבלנים אלי משום מה ובכל מה שקשור לדיבור- מפתיע כמה מהר מתרגלים לשפה כשגרים ועובדים בחו"ל...

Cheers !


בפאב בילו באופן קבוע אותה קבוצת אנשים שהיו מגיעים בצהריים מהעבודה- ה"קבועים". הפאב ממש הזכיר לי את הסדרה Cheer´s, מבחינת חבורת ה"קבועים". היו הדוור, ה"בוקר" של ההימורים, העורך דין ועוד כל מיני טיפוסים. הם היו מגיעים בצהריים ונשארים עד 19:00 בערך, ואחרי זה חזרו הביתה מבסוטים מהבירות... ה"קבועים" היו מצחיקים בטירוף. יום אחד הם גייסו את כל הבר להצבעה אם אני דומה ל"J-LO" או לא... דפוקים אמיתיים, אבל הטיפים שלהם היו הכי גבוהים. בכריסמס, בחג המולד, הייתי במשמרת כפולה ועד עכשיו אני זוכרת את המשמרת הזאת בתור משהו יוצא דופן. הטבח של הבר היה מקסיקני, והוא קיבל לחג המולד בקבוק טקילה. מהבוקר כל הצוות של הפאב - התחיל להוריד "שוטים" מהטקילה, הברמן השקה אותנו ובקיצור היינו ממש מבסוטים.. בנוסף לזה הגיע לי שולחן של צעירים שכל פעם שהם עשו סיבוב שוטים הם הזמינו אותי גם כן לאחד. מה אני לא אשתה? ברור ששתיתי ועד סוף הערב אין לי מושג איך הצלחתי בכלל לסחוב מגש, אבל מה שבטוח - נהניתי בטירוף, רקדתי עם כולם והייתי בראש טוב, ואפילו בלי להקיא! אני חייבת לציין שקיבולת האלכוהול שלי שם גדלה פלאים, ולמה? כי במיאמי, אם את בחורה את לא צריכה לשלם על שתייה. אני יודעת שזה נשמע מוזר. בפעם הראשונה ששילמו עלי לא היה לי נעים כל כך עד שחברה שלי אמרה לי "תכניסי את הארנק - Welcome to Miami", אז הבנתי. בנות - שתדעו שאם מגיע ברמן והופך כוס של שוט לידך זה סימן שמישהו הזמין אותך לאיזה משקה שרק תרצי ואת מזמינה לך מה שאת רוצה - על חשבונו... ואל דאגה, את לא חייבת לו משהו, את יכולה אפילו לסמן לו תודה מעבר לבר וזה מספיק. זו התרבות שם... הוא מודה לך על זה שהוא יכול להסתכל עליך... 

סוף הדרך . . .


סיימתי לעבוד בארה"ב כשחבר שלי מהארץ הצטרף אלי והחלטנו לנסוע למרכז אמריקה. בסוף הצלחתי להשלים מהעבודה הזאת עוד קצת כסף שהיה חסר לי לטיול שלי וגם ממש ליהנות מכל רגע בחוויה הזאת של עבודה בארה"ב, ועוד עבודה בפלורידה. חוויתי את אמריקה כמו שהיא, הכרתי את התרבות ואת האנשים הכי מקסימים. הכסף מאותה עבודה מבחינתי היה שולי. נהניתי מכל רגע. ובמבט לאחור, זה היה השינוי שחיפשתי מלכתחילה...

הצעות עבודה ברחבי העולם, מלוחות העבודה של Maka

ההודעה נשלחה!

השאירו פרטים ונחזור בהקדם!

תפריט נגישות